בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ (ס)
שו"ת חתם סופר
וז"ל הדאב"ד פ"א מכלי המקדש המור הוא הדם הצרור א"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שהוא חיה בעולם כ"ש דם חי' טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים אריתי מורי וגו' והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף עכ"ל הנה דעת הראב"ד ז"ל דהמור אף ע"פ שדם נעכר ונעשה בשם מ"מ באיסורא קיימא דלא כר' יונה והוא דעת הרא"ש דס"פ כיצד מברכין סי' ל"ה הובא בטא"ח סי' רי"ו והנה במג"א שם סק"ג נעשה תנא דמסייעא לשיטת הרא"ש והקשה על שיטת ר' יונה מאפרוח שנולד מביצת טרפה דאמרי' בתמורה ל"א ע"א אימת קא גביל לכי מסרח וכו' משמע הא לאו הכי אזלי' בתר מעיקרא יע"ש ונעלמה ממנו במ"כ לשון הר"ן במס' ע"ז דף שמ"ו ע"ב שכ' דדבש המהפך מה שבתוכו נמי מסריחו תחלה ועושהו עפר כמו ביצה ומייתי מהא דתמורה וא"כ מאי האי שכ' מג"א ועוד גבי דבש מא"ל וע"ש מ"מ אחזור להנ"ל מבואר דלית לי' להראב"ד דהשינוי מועיל להמוסק ומ"מ אינו ענין להנ"ל דהתם איסורא במלתא קאי ובתר מעיקרא והיוצא מהטמא טמא לעולם משא"כ משי שנשתנה בידי אדם ונעשה ממנו בגד וכה"ג אפשר דמועיל ועוד הא התם נמי פליגי עלי' גדולי עולם ויש לסמוך עלי' בדרבנן מיהת: